<h1>כל בו סימן קמ"ה</h1>
<h2>דף טו.</h2>
ואלו שממלאין בגלגלים הנקראין סיניאש ויש בהן כדים מלאין מים נקובין כמוציא רמון אינן פוסלין את המקוה. והראיה מדאמר בפרק מקואות השוקת שבסלע אינו פוסל את המקוה והוא שיהיה למטה הנקב או מן הצד סמוך לקרקעית הכלי. ואין מורין להכשיר בנקב פחו' משפופרת הנאד כדאמרינן התם נקבה למט' או מן הצד וכמה יהיה בנקב כשפופרת הנאד. וא"ר יהודה מעשה בשוקת שהיתה בירושלים נקובה כשפופרת הנאד. וסוגיא דיבמ' כמאן דאמר בתוספתא דכל שהוא נקוב בשולי הכלי אינו פוסל את הכלים אפילו בכל שהוא.
<h2>דף כב.</h2>
רבינו שרירא גאון ז"ל. יבמה שנפלה לפני מומר כיון דהורתו ולידתו בקדוש' זקוקה ליבום ותשב עד דחליץ לה אותו מומר. לרב יהודאי גאון ז"ל אי כד נסבה בעל הוא יבם מומר לא בעיא חליצ' מיני' ואם היה בעל מומר וישבה תחתיו באונס ומת בממרתו בלא בנים אינה זקוקה ליבם דהא לאו אחיו הוא ואינה נמי זקוקה לחליצה וצ"ע דהא לא מפקי אלא ולד שפחה ונכרי' דתנן בפרק כיצד אשת אחיו מי שיש לו אח מכל מקום [זוקק] את אשת אחיו ליבום ואחיו הוא לכל דבר חוץ ממה שיש לו מן השפחה ומן הנכרית. ואמרינן בגמרא מכל מקום לאתויי ממזר. ועוד המומר אף על פי שחטא ישראל הוא וקדושיו קדושין כדאמרינן בסוף פרק החולץ [מ"ז ע"ב] טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו למאי הלכתא דאי הדר ביה ומקדש ישראל מומר הוא וקדושיו קדושין. ואמרינן נמי בשלהי פרקא קמא דיבמות [ט"ז ע"ב] גוי שקדש בזמן הזה חיישינן לקדושיו. חיישינן שמא מעשרת השבטי' הוא. והא דאמר שמואל התם לא זזו משם עד שעשאום גוים גמורים לאו למימרא דישראל מומר אין חוששין לקדושיו אלא אותן בלבד הוא שעשו גוים גמורים מתחלתן והפקיעו על קדושיהן הא בעלמא יש להן קדושין וכיון שקדושיו קדושין משמע נמי דזיקתו זיקה וכל שכן אשתו הנשואה לו בקדושה שאם נשתמד לאחר מכן זיקת האח הכשר לא נסתלקה הימנה.
<h2>דף כד:</h2>
ארבעה גרים כתובין בתורה ולפי מעשיהם הן נזכרין בתורה. ואלו הן גר אהבה שאוהב בת ישראל. גר פרנסה שנתגייר משום עוני. גר צדק שנתגייר לאהבתו וליראתו של הקדוש ברוך הוא. גר יראה כגון גרי מרדכי שנתגיירו מחמת פחד. גר אהבה שאהב אשה ישראלית ונתגייר כדי שישאנה וזה המשילתו התורה לכלב כתיב ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון וכן כתיב לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי מה הכלב להוט אח' הנבלה אף זה להוט אחר האשה. גר פרנסה ראה עניי ישראל מתפרנסי' ונתגייר כדי שיפרנסוהו לפיכ' מושלו כעני לעני ולגר תעזוב אותם. גר צדק שנתגייר מפני יחודו של הקדוש ברוך הוא ולפיכך משלו כאזרח האזרח בבני ישראל ולגר הגר בתוכם תורה אחת יהי' לכם. ומהו כאזרח אומר הקב"ה חביב עלי זה כאברהם דכתי' מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו יתן לפניו גוים ומלכים ירד יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו וכיעק' דכתיב בי' ויזרח לו השמש. גר יראה כגון גרי מרדכי דכתי' ורבי' מעמי' האר' מתיהדי' כי נפל פחד מרדכי עליה'. לפי' הכתוב מושלו כבהמ' ובהמת' וגרך אשר בשעריך הבהמ' אינה עושה אלא מירא' בעליה כך זה לא נתגייר אלא מירא' ישראל השם ברחמיו יורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו.
<h2>דף לז:</h2>
אשה הרוצה לינשא בין בתולה בין אלמנה בין גדולה בין קטנה צריכה לבדוק עצמה ולספור שבעה נקיים קודם שיבא אליה החתן. ואם עשתה נשואין קודם אז צריכה שתישן היא בין הנשים והחתן בין האנשים. אמר רבא תבעוה לינשא ונתפייסה צריכה לישב שבעה נקיים דחיישינן שמא מחמת תאות חמוד ראתה טפת דם כחרדל ואבדה. וצריכה לישב שבעה נקיים חוץ מיום התביעה ואינה צריכה הפסק טהרה ולא בדיקה כלל בימי הספירה לא בתחלתן ולא בסופן אלא כל שהמתינ' שבעה ימים אחר תביעה הרי זו טובלת וטהורה אבל יש אומרים שצריכה לבדוק תוך שבעה מדקאמר נקיים.
<h2>דף מז:</h2>
לרב נחשון ז"ל. ועבד שמטבילין אותו לשם עבדות בעי למשקל מן מזייה ומן טופרי' וארבעים סאה וברכת טבילה כגר דכיון דבעי לאפוקי מגיותו ועיולי לקצת מצות כגון שישמור שבת ומילה ואכשוריה לאפות ולבשל וליגע ביין ולשאר מצות הנוהגות בעבד צריך כל הדברים הנוהגים במשוחרר.
ארבעה גרים כתובין בתורה ולפי מעשיהם הן נזכרין בתורה. ואלו הן גר אהבה שאוהב בת ישראל. גר פרנסה שנתגייר משום עוני. גר צדק שנתגייר לאהבתו וליראתו של הקדוש ברוך הוא. גר יראה כגון גרי מרדכי שנתגיירו מחמת פחד. גר אהבה שאהב אשה ישראלית ונתגייר כדי שישאנה וזה המשילתו התורה לכלב כתיב ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון וכן כתיב לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי מה הכלב להוט אח' הנבלה אף זה להוט אחר האשה. גר פרנסה ראה עניי ישראל מתפרנסי' ונתגייר כדי שיפרנסוהו לפיכ' מושלו כעני לעני ולגר תעזוב אותם. גר צדק שנתגייר מפני יחודו של הקדוש ברוך הוא ולפיכך משלו כאזרח האזרח בבני ישראל ולגר הגר בתוכם תורה אחת יהי' לכם. ומהו כאזרח אומר הקב"ה חביב עלי זה כאברהם דכתי' מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו יתן לפניו גוים ומלכים ירד יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו וכיעק' דכתיב בי' ויזרח לו השמש. גר יראה כגון גרי מרדכי דכתי' ורבי' מעמי' האר' מתיהדי' כי נפל פחד מרדכי עליה'. לפי' הכתוב מושלו כבהמ' ובהמת' וגרך אשר בשעריך הבהמ' אינה עושה אלא מירא' בעליה כך זה לא נתגייר אלא מירא' ישראל השם ברחמיו יורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו.
<h2>דף מח:</h2>
מצות עשה למול ביום השמיני. ומצות האב לימול בנו שנאמר וביום השמיני ימול בשר ערלתו ועל הרב למול את עבדיו שנאמר יליד בית ומקנת כסף.
כתב רבינו שרירא גאון ז"ל ושמירת עבדים לשבת ממלאכה זהו דבר שאין לנו אלא לתת להם נפישה ומנוחה להודיעם כבוד שבת ואם משמרין מוטב ואם לאו הרי אנו פטורין וכבהמה אנו עושין להם בלבד ומשמרין אותם בבתינו מן המלאכה שלא לעשות כל עיקר. ובדבר זה יש חומר לענין עבד במילה יותר מבשבת כי המילה אנו מצווין למול את העבדים שנאמר המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך והשבת נפישה ומניחה אנו מצווין לעשות ושביתתן ביד עצמן היא. לרב נטרונאי ז"ל ששאלתם מהו שיאמר אדם בשבת לעבדו לקוט לנו תאנים וענבים להביא לנו בערב שרי או לא. אסור לאדם לומר לעבדו כך שעבדו חייב לשמור שבת כמותו.
<h2>דף מט:</h2>
אמר רבי חנינא אפי' הרוק של נדה שהיא מרקקת ודרסו בעלה או בניה נטמאין בכל צורך ואסורין ליכנס לבית הכנסת עד שיטבלו את עצמן במים למה שהרוק כנדה. מכאן שנו חכמי' ואמרו המשמשת עם בעלה והיא נדה גורמת לבניה שלא ינחלו תורה ולא עוד אלא אפילו לכ' דור סוף בני בניה לוקין בצרעת.
<h2>דף סב:</h2>
אשה שרגילה לראות ביום קבוע ויש לה וסת כשיבא אותו יום צריך לפרוש ממנה עונה או יום או לילה. כיצד רגילה לראות אפילו בסופו אסור לבא עליה מתחלת היום ואם לא ראתה בסופו מותרת אפילו מתחלת הלילה שאחרי כן וכ"ש בלילה שלפניו. וכן אם רגילה בתחלת היום אסור כל היום ולא יותר. וכן הדין אם רגילה לראות בלילות. ואפילו רוצה לילך בדרך צריך לפרוש ממנה סמוך לוסתה.
<h2>דף פב:</h2>
ואם הוא בקרקע והמקוה שלם ואחר כך נפלו בו כל מימות שבעולם שאובין לא פסלו. אכן מי פרות ושאר משקין אם נתן סאה ונטל סאה כשר עד רובו. פרשו חכמי' עד י"ט סאין.
